משה רבינו הוא מידת האמת ואילו אהרון אחיו הוא מידת החסד. שניהם מהווים שתי פנים שביחד מהווים שלמות אחת. גם משה יודע שמידת האמת שלו לא תתקיים בעולם בלי המידה של אהרון-אוהב שלום ורודף שלום.

לאחר חטא העגל אהרון נדחה. כמו הבכורות  שהודחו ופינו את מקומם ללוויים, גם אהרון הודח . אבל בידו של משה להחזיר את אהרון לגדולה. כאן בפרשה ה' מצווה את משה "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך". אתה, משה, בכוחך אם תרצה להתפלל על אהרון ולתת לו הזדמנות נוספת.

משה יודע שיש מקום לאהרון להיות לצדו. מידת האמת זקוקה למידת החסד לידה. משה אינו מנסה לבטל את מקומו של אהרון או לחפש מישהו אחר שיהיה כמוהו, כמו  משה. אהרון יהיה כמו שהיה וביחד הם ימשיכו להנהיג.

כמה וכמה פעמים אפשר לשמוע בני זוג שמתרעמים על תכונות של בני זוגם. "לו רק היא הייתה יותר זריזה/ פחות רכלנית/יותר מטופחת/פחות ביקורתית וכו'.

לו רק הוא היה יותר חרוץ/פתוח/חברותי/נדיב וכו' .

לפעמים הטענות האלה נראות כל כך צודקות. אז למה הוא לא בדיוק כמוני?

וכמו יהודים טובים נענה על שאלה בשאלה.

האם באמת היה טוב שיהיה כמוני?

האם אנשים מרגישים בדידות לבד רק בגלל שהם צריכים עוד פרצוף לידם?

האם הבדידות הייתה נעלמת אם היה מישהו בדיוק כמוהם היה נמצא כל הזמן לידם?

כמובן  שלא. תחושת הבדידות נעלמת רק כשיש מישהו אחר שאינו כמוני בדיוק, שנמצא לידי,

כי רק בגלל השוני אני חש שאינני לבד.

נכון שזה מאתגר לחיות עם מישהו אחר. להתרגל לחסרונות שלו, לשיגעונות שלו ולהרגלים שלו.

אבל רק ככה יוצרים חיי שיתוף. חיים שיש בהם אושר אמתי ומענג.

שבת שלום!