חסידות וזוגיות פרשת וישלח- מכניסים את העבודה לתוך הזוגיות או להיפך?

"ויעקב נסע סוכותה  ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות".

מעמדה של הסוכה אינו ברור. האם היא דירת ארעי או דירת קבע? ( מחלוקת בגמרא מסכת סוכה דף    בין חכמים לר' יהודה ) .

אפשר לומר ששני הדברים נכונים. הכניסה לסוכה מבטאת הן את העובדה של ארעיות  העולם הזה וחיי הגוף, ומצד שני גם את הפגישה עם הרוחניות  המתגברת בסוכה ,ולמשך ימי הסוכות, הסוכה היא זו  שמקבלת את מעמד הקבע.

בשבת אנו מוצאים את שתי הבחינות, "שמור " הוא הגבלת העולם הזה- שביתה ממלאכה ומטורח, וגם "זכור" שהוא  ציווי על  התקדשות והתעלות ביום השבת.

לכן ליהודי , שמצד נשמתו הוא בן עולם הבא, ניתנה השבת, שהיא מעין עולם הבא. בשבת הוא נפגש עם רוחניות גדולה , שהיא בעצם מעין עולם הבא בתוך העולם הזה.

תפקידנו הוא לגרום שימי החול יהוו הכנה אל השבת. לעשות את השבת עיקר ואת ימי החול טפל. או במילים אחרות לגרום שהשבת תיכנס אל ימי החול. ואסור לנו להכניס את ימי החול אל תוך השבת.

בזוגיות או במשפחה בכלל אנחנו פוגשים לא מעט אנשים שהעבודה גולשת גם לזמנים המשפחתיים. העבודה מעסיקה הן את מוחם והן את גופם. נראה אותם, כשהם בבית מדברים או מסמסים על דברים שקשורים לעבודה. מחשבותיהם משוטטות אל בעיות שקשורות לעבודה, לעיתים גם בזמן המועט שהם נמצאים עם נשותיהם או ילדיהם.

לעומת זאת כמעט לא נראה אותם בעבודה עם תמונה של האישה או הילדים, וכן לא על שומר המסך במחשב. לעיתים רחוקות הם מתפנים (אפילו אם הם עצמאיים ואין להם בעייה של גזל זמן העבודה)

לטלפן לאישה או לסמס לה משפט קטן וחביב של חיבה ואהבה.

דומה שהחלפנו את היוצרות, במקום שימי החול ישמשו את השבת, השבת משמשת את ימי החול. במקום שהעבודה תהיה מכשיר לרווחת המשפחה, היא הפכה לדבר העיקרי שנותן לנו ערך, ואילו המשפחה נזנחה בצד.

טוב נעשה אם נחזור לעצמנו. נחזיר את העיקר למקומו ,ואת הטפל למקומו.

המשפחה בראש- ואחריה העבודה!