"בת מי את, אמרי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין". שתי שאלות אלו נשאלו על ידי אליעזר, עבד אברהם" אחרי מעשה החסד המופלא של רבקה, ששאבה מים לו ולכל גמליו.

השאלה השנייה נראית מאד מוזרה. צריך היה לשאול האם אביך מוכן שנישן בביתו? אם אין רצון לארח מה טעם לשאול אם יש מקום בבית.

מתוך ההקשר נוכל להבין שאליעזר הבין ממעשה החסד הגדול שעשתה איתו רבקה, שבוודאי הרצון לארח קיים אצל משפחתה, אלא שלמדנו מכאן כלל מוסרי חשוב: אם בעל הבית יצטרך לדחוק את עצמו ולהצטופף, כשבאמת אין מקום, הרי אין זה מוסרי להיכנס לביתו. לכן אליעזר משתמש רק בשאלה השנייה במילה "נא". אליעזר ממש מתחנן שרבקה תגיד לו את האמת. האם הבית מרווח? האם הוא ופמלייתו לא יכבידו מדי על בעל הבית? הוא חושש שדווקא מתוך מידת החסד שלה, רבקה לא תגיד לו את האמת.

בדומה לזה מצאנו איסור לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה. כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה: "האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה–שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותן".  כשמישהו נותן לך, אבל לא בלב שלם, יש כאן אבק גזל.

מלבד הבעייה של גזל, צריך לדעת שנתינה כזו יוצרת טינה בלב הנותן. אם הנתינה המאולצת חוזרת ונשנית, הטינה בלב הולכת ומצטברת וההשלכות הן קשות מאד.

בין בני זוג המצב הזה שכיח מאד. לא פעם מופעל לחץ על בן/ בת הזוג להסכים למשהו שקשה לו מאד. לפעמים הוא נכנע מחולשה או מחוסר ברירה, אבל הוא לא באמת שלם עם הוויתור הזה.

הטינה הזו עלולה להתבטא בשתי צורות שונות לחלוטין. האחת, זו המוכרת יותר היא הכעס, היוצא החוצה בצורה של ביקורת, ציניות וכדומה. השנייה, הפחות מוכרת היא ריחוק ונתק. השנייה מסוכנת  מהראשונה, כי הנזק הגדול ביותר לנישואין הוא הניתוק הרגשי.

יותר מזה. ישנם בני זוג בעלי לב טוב ורחום, שמציעים בעצמם את הנתינה, ולמרות זאת לא כדאי לקחת מהם. גם כשאדם רוצה מאד לתת, אבל הנתינה למעלה מכוחותיו, ייגרם נזק לנישואין.

אם לדוגמה, אישה דוחפת את בעלה לעשות עכשיו דוקטורט והיא מוכנה להקדיש עצמה לעניין, גם לעבוד, גם לטפל בילדים, וגם לטפל בבית, צריך בדיקה אם הדבר הזה אינו למעלה מכוחותיה.

זה לא אומר שצריך לדחות כל מאמץ שמישהו עושה בשבילי או מקריב למעני. השאלה צריכה להיות עד כמה הנתינה כבדה עליו.

בילדותי, הייתה לנו שכנה ,שהייתה מזמינה אורחים, וכל הזמן הייתה אומרת להם "תבואו עוד. או כמה נחמד שאתם באים". מיד אחרי שהם היו הולכים היינו שומעים אותה אומרת "כמה טוב שהם הלכו כל כך היה לי קשה לארח אותם"

יש לנו נטייה, כשנותנים לנו משהו, תכף לחטוף לקחת בשמחה. אליעזר מדריך אותנו להתבונן קודם באדם שמולנו. לבחון את גבולות יכולותיו. לראות מה הנתינה תגרום לאורך זמן. האם תחושת מחנק וטינה, או תחושת שמחה ושותפות.

במערכת זוגית, שהיא אינטנסיבית מאד, על אחת כמה וכמה. תמיד כדאי לבדוק, כשאנחנו מקבלים משהו מבן הזוג, עד כמה הוא נותן בלב שלם ולא בנתינה מאולצת.