"ויקרא יעקב אל בניו". לקריאה ישנן שתי משמעויות::קירוב ומינוי.
(קירוב שנאמר וקרא זה אל זה ואמר. מינוי שנאמר "ויקרא אלוקים לאור יום" ופירשו חז"ל- קרא אלוקים ליום וציווהו (ומינה אותו) להאיר ביום).
כיצד מינוי שהוא הטלת מטלות יכול ליצור קירוב ואהבה?
המינוי של כל שבט הוא דרך החיבור של כל אחד מהשבטים ליעקב, כשכל שבט ושבט מקבל תפקיד לפי האופי המיוחד לו.
המינוי אינו מטלה מעצבנת אלא דרך של היחיד להתחבר לכלל השלם. המעשה עליו אתה מופקד הוא חלק מהשלימות של כולם יחד. על ידי שכול אחד ממלא את חלקו מתקבלת תוצאה מושלמת ולכל אחד יש זכות בה.
כל בן מבני יעקב מרגיש דווקא מחובר, קרוב ותורם מתוך התפקיד המיוחד שקיבל.
תפיסת תפקיד כבעל משמעות וכערך חיובי יכולה לרכך מאד את המאבק בין בני הזוג על מטלות הבית.
אנשים רבים רואים במטלות אלו סמל של פחיתות כבוד או ניצול: אם מוטלות עליי מטלות לא נעימות אות היא שאני פראייר ולבן זוגי לא אכפת ממני.
אכן, נכון שיש לפעמים חוסר איזון משווע בין חלוקת המטלות בין בני הזוג ואותן יש לתקן.
אבל אם החלוקה סבירה המקום לעבודה פנימית אינו שינוי המצב אלא שינוי המבט.
לחלק שלך בעשייה יש מקום של כבוד .הוא אינו מעיד על היותך עבד או היותך שפחה, אלא על תרומתך החשובה לבית. אפשר להפוך את הדו שיח המרגיז של התלונות לדו שיח של שבחים. לו כל אחד היה משבח את בן הזוג על תרומתו העצומה לבית, המשא על כל אחד היה נהפך לקל בהרבה. הרבה יותר קל למלא מטלה כבדה אבל בעלת משמעות כבירה מאשר לסחוב אבן קטנה משום מקום לשום מקום.
וכמובן גם כאן הפחד נכנס לתמונה. אנשים רבים חוששים שאם ישבחו את בן הזוג על מעשיו, מיד הוא יבוא בדרישות. המשפט שעולה בדמיונם הוא :"אם אני עושה כל כך הרבה אז תעשה במקומי……… זו טעות גמורה!!! בדרך כלל התגובה תהיה הפוכה לגמרי. במקום להיות נרגן ועצבני יהפוך בן זוגנו להיות זורח ושמח, ואולי אפילו ייקח על עצמו עוד מטלה משלנו….
השארת תגובה