בתחילת הפרשה צוו בני ישראל "ויקחו לי תרומה", המילה לי אומרת דרשני ופרש רש"י לי- לשמי.
בכל מעשה כשאדם עושה משהו למען מישהו אחר נשאלת השאלה כמה אותו אחר נוכח בחייו.
ברור לכל שאדם הנותן תרומה למשכן עושה זאת לשם ה', וכי למען מי הוא תורם?
אלא שלא ברור כמה באמת הוא חש ורואה מולו את הקב"ה המצווה אותו ורוצה בתרומתו.
יש אנשים שתורמים בלב קר, יש בלב חם יותר, מתוך תחושת קירבה גדולה יותר
ויש שממש חשים את מציאות הבורא למולם. כנראה שהמילה "לי" מדגישה לנו את הצורך לעבוד על
עצמנו כדי שנחוש את מציאות ה' לפחות בזמן שאנו תורמים תרומה למשכן.
אותו הדבר נכון גם לזוגיות.
אחד המדדים החשובים של הזוגיות הוא הנוכחות של בן/בת הזוג בחיים שלי.
עד כמה אנו נזכרים בו במהלך היום. עד כמה אנחנו משתפים אותו במה שעובר עלינו ועד כמה אנחנו
חושבים עליו ומצפים לשמוע את אשר על לבו.
יש אנשים שנדמה להם שזוגיות טובה היא מתנה משמיים. זה לא נכון לחלוטין. זוגיות טובה דורשת מאמץ. לא תמיד נחמד לנו לחשוב עכשיו על בן הזוג. להרגיש את מציאותו, צרכיו ומצוקותיו. זה דורש השקעה, אבל רק כך בונים זוגיות בריאה.
ככל שבן הזוג נוכח יותר בחיי, ככה אנחנו מחוברים יותר וקרובים יותר.
השארת תגובה