"אשה כי תזריע וילדה זכר". התורה השתמשה באופן מפתיע

במילה מאד  "נמוכה" לתאר את הפעולה שקדמה ללידה.

בבריאת העשב נאמר : "עשב מזריע זרע". מה רצתה התורה

ללמד בהשוואה מוזרה זו?

נראה שהמטרה היא להדגיש לאדם את היותו יצור אנושי,

ולהורות לו שיש דרך של קיום גבוה יותר אליו הוא יכול להגיע

במאמץ מתמיד מכוח הכישורים שיש לו כאדם.

הדבר נכון לא רק לגבי הנושא האינטימי. הוא נכון בנישואין בכלל

יכול כל אחד, במשך שנות נישואיו, לשאול את עצמו במה מתבטא

בנישואין שלנו היותנו בני אדם.

האם סיכום חיינו יהיה רק הולדת ילדים, או אפילו בנוסף לזה

שהיה לידי מישהו שפרנס/ עשה כביסה/ ניקה/ שטף/שילם חשבונות/

את הזבל (במקרה זה יצא אחרון….?).

או שנוכל להכניס בסיכום הזה גם הבנה הדדית/ וויתור/ ערכים/אהבה/

אושר/בנייה אישית משותפת ועוד.

השאלה הזאת נשאלה בזמן עבר כסיכום למה שהיה עד עכשיו.

שאלות על העבר מאד מעניינות, אבל לא יעילות. את העבר לא

ניתן להשיב. שאלה זו תהיה יעילה אם היא תגרום לעתיד להיראות

אחרת, וללמוד מהעבר על העתיד.

צריך לזכור שזוגיות איננה איזה נספח צדדי לחיים. היא לא רק עוד

משהו צדדי שאני עושה במקביל לעבודה או לעסק שלי.

היא היא נשמת החיים. זוגיות טובה היא האושר בחיים, ורק בעזרתה

מגיעים להגשמה עצמית מלאה.

לפיכך הטיפוח שלה אינו עוד אחת מהרבה משימות שבחיים. זו

אחת העיקריות שבהן אם לא העיקרית ביותר.