לא ,אל תדאגו, אני לא מתכוון שתערכו  את המלחמות של יהודה המכבי אצלכם בבית.

אינכם צריכים לשלוף חרבות ,ולהוציא את החיצים מהאשפתות.

מה שעלינו לעשות זה לקחת את המילים חוצבות הלהבות של יהודה המכבי בנאומו לחייליו ולשלב אותן בתוך הזוגיות שלנו.

בנאום הבא יהודה משכנע את ששת אלפי החיילים המעטים שלו להיכנס לקרב מול עשרות אלפי חיילים של האויב. חיילים העולים עליהם פי כמה במספרם.

כיצד מצליח יהודה ליצור מוטיבציה בחייליו לבל יפלו בזרועות הייאוש אל מול המלחמה שנראית חסרת כל סיכוי?

לפנינו חלק מנאומו של יהודה באחד הקרבות החשובים ביותר שלו:

"והמכבי אסף את אשר אתו ששת אלפים מספרם וידבר על לבם בל ייפול רוחם מפני

הכבלים ובל יפחדו מפני המון גוים הרב היוצאים להילחם בהם……,והם בוטחים

בנשק ובכוח ידם ואנחנו בוטחים באל שדי אשר בכוחו להפיל בתנועה אחת את

היוצאים לקראתנו ואת כל העולם כולו. ויספר להם גם על תשועת האבות ושבימי

סנחריב אבדו מאה ושמונים וחמישה אלף…… " (חשמונאים ב', ח', ט"ז-כ"א).

הטיעון הראשון של יהודה הוא שאומנם כוחנו הוא דל ,אבל יש כוח אינסופי שנלחם לצידנו- כוחו של אלוקים.

מול כוח כביר זה כל כוחו הגדול של האויב היווני הרי הוא כקליפת השום.

אבל כנראה שיהודה רואה את הפקפוק בעיני החיילים. אולי דבריך מעניינים, אולי הם מתאימים לדרשת הרב בבית הכנסת. אבל במציאות החזק הוא שמנצח.

לכן יהודה משתמש בטיעון השני, והוא ההוכחות ההיסטוריות. אתם לא הראשונים שנלחמים מעטים כנגד רבים. כבר קדמו ליוונים צבאות ענקיים אחרים שקרסו מול  אבות אבותיכם המעטים.

זוגות רבים נמצאים במצב דומה לחייליו של יהודה לפני הקרב. הם מיואשים מאפשרות של שינוי במצבם. לפעמים גם זוגות שחיים טוב, מוותרים מראש על אזורים מסוימים בנישואין, שלא עובדים כמו שצריך.

הייאוש הוא האויב הגדול ביותר של כל ניסיון תיקון. הייאוש מרפה ידיים, ומותיר אותנו חסרי כוח לשינוי.

כיצד נלחמים בו? מהיכן נמצא בתוכנו כוחות להתמודד מול מציאות שנתפסת בעינינו כחסרת אפשרות לשינוי?

נשתמש בעקרונות של יהודה לזוגיות שלנו.

קודם כל נבין שהזוגיות שלנו היא לא רק עניין שלנו. בורא עולם שמזווג זיווגים, אינו מזווג אותם ונעלם פתאום. הוא עסוק כל הזמן בשימור ותיחזוק שלהם. כשאנחנו עובדים על הזוגיות, נמצא לצידנו כוח אינסופי- כוחו של אלוקים. כשאדם טעון באמונה כזו הכוחות שלו גדלים פי כמה ומאפשרים לו להתקדם בנחישות לעבר היעד.

העיקרון השני הוא לא להסתפק באמונה אלא לחזור להיסטוריה. לקרוא בפורומים או במקורות אחרים על זוגות שהיו לא שני צעדים לפני גירושין, אלא שתי אצבעות לפני גירושין, וכיום הם חיים בנישואים מאושרים. יש המון מקרים כאלה, והתבוננות במקרים האלה נותנת כוח גם למיואשים לקום ולהתחיל לעבוד.

רציתי לשתף אתכם ב"נס" של שני זוגות מתוך הזוגות שעבדתי איתם כמטפל.

הזוג הראשון הגיע כשהאישה כבר מסתובבת עם מישהו אחר, שני בני הזוג שבורים לגמרי, והבעל עומד כבר לפנות לרבנות בתביעת גירושין.

כבר בתחילת הטיפול התברר שהאישה באה מרקע לא כל כך דתי, ולמען בעלה חייתה באורח חיים דתי. היא הרגישה שבעצם היא משחקת דמות שאיננה הדמות האמתית שלה, ולמעשה בעלה כאילו אוהב מישהי אחרת ולא אותה כפי שהיא באמת. ההתקרבות למישהו אחר הייתה איתות נואש לראות האם בעלה אוהב אותה בכל זאת או לא. ברגע שהיא הבינה מה עומד מאחורי המעשים שלה חל שיפור ענק בזוגיות שלהם ולאחר ארבעה מפגשים נוספים הם יצאו יחד לחו"ל לחגוג את ירח הדבש השני שלהם, וחיים באושר עד היום.

הזוג השני הגיע אחרי עימותים ומריבות קשים. האישה הודיעה שזהו הניסיון האחרון שהיא עושה לפני גירושין.

האישה טענה שבעלה אינו מקשיב לה, והיא צריכה להגיד לו כל דבר אלף פעמים, מה שמוציא אותה מדעתה, וגם כך הוא אינו עושה מה שהיא מבקשת ממנו.

שניהם אגב אנשים מאד טובים ומאד מוערכים בקהילתם.

התברר  שהשיחות ביניהם באמת מתנהלות כמו קווים מקבילים, כשכל אחד מרוכז בעמדתו ,ואינו מקשיב לשני.

לאחר בחינה מדוקדקת, התברר שמצד אחד האישה פותחת את הוויכוחים בקול צורמני וב"ירידה" על בעלה. הוא מצדו לא ניסה מעולם להיות בצד שלה. להבין  ולהיות מסוגל לייצג את מה שהיא מרגישה. בנוסף, הוא התבייש בפחדים מסוימים שלו.כשאצלה התעוררו פחדים זהים לשלו, והיא ניסתה לדבר עליהם, זה הכניס אותו ללחץ, והיה קשה לו להיות שותף לפחדים שלה.

לאחר שהבינו את הבעיות ונמצאו הפתרונות, תוך  ארבעה מפגשים האווירה בביתם השתפרה פלאים, והתקשורת עלתה על המסלול הנכון.

והלוואי שנזכה לנצח גם את האויבים מבחוץ וגם להצליח לבנות מבית. בית יציב, שמח ומאושר.